בקשת העלאת שכר: איך מגיעים לשיחה בלי להתנצל
שיתפתי בלינקדאין על הפעם שגיליתי שקולגה בתפקיד דומה השתכרה יותר ממני, ועל הקושי שלי להתמקח. הידיעה הזאת הכעיסה אותי, ובכל זאת לא העלימה את הפחד לבקש. אפשר להרגיש שיש סיבה טובה מאוד לשיחה ועדיין להעדיף שהמנהלת תבין לבד, תיזום לבד ותעלה לנו את השכר בלי שנצטרך לעבור את כל האי נעימות.
אני רוצה להתעכב על הפער הזה. אנחנו יכולים להכין רשימה מצוינת של ההישגים שלנו, אבל ברגע האמת להגיד ״לא משנה, אני מבינה״. כדי להבין למה, צריך להסתכל גם על מה שהבקשה מעוררת בנו.
מה בקשת השכר אומרת לכם על עצמכם
אולי מבחינתכם לבקש יותר פירושו להיות חמדנים. אולי התרגלתם להיות העובדים הנוחים, אלה שלא דורשים ולא עושים עניין. אם כך אתם שומרים על תחושת הערך שלכם בעבודה, הבקשה עלולה להרגיש כאילו אתם מסכנים משהו ביחסים.
בטיפול אני רוצה שיהיה אפשר להגיד מה עולה בלי להתבייש גם בזה: פחד, אשמה או מבוכה. מה אתם מדמיינים שיחשבו עליכם? האם תשובה שלילית תישמע כמו החלטה על תקציב, או כמו קביעה שלא מגיע לכם? ההכנה הרגשית מתחילה במשמעות שאתם נותנים לשיחה.
השקט שבו אנחנו מתחילים לוותר
נניח שאמרתם את הבקשה והמנהלת שותקת. פתאום יוצא ״אבל רק אם זה אפשרי״, ואחריו ״זה לא חייב להיות עכשיו״. עוד לפני שהיא ענתה, כבר עזרתם לבקשה שלכם להיעלם. כדאי לשאול אם אתם באמת רוצים לשנות אותה, או מנסים לסיים את המתח.
אליסון ווד ברוקס, חוקרת ומרצה למשא ומתן בבית הספר למנהל עסקים של הרווארד בארה״ב, מתארת כיצד חרדה יכולה לתרום לוויתורים מוקדמים במשא ומתן. הדברים מופיעים באתר התוכנית למשא ומתן של בית הספר למשפטים באוניברסיטה. קל יותר להבין את זה כשחושבים על ההקלה שמגיעה כשאפשר כבר לצאת מהשיחה.
מקור: התוכנית למשא ומתן בבית הספר למשפטים של הרווארד: חרדה בזמן משא ומתן
להכין בקשה שתוכלו לחזור אליה כשמתרגשים
יש גם עבודה עניינית לעשות: להבין מה השתנה באחריות שלכם, לאסוף דוגמאות לתרומה ולבדוק מידע רלוונטי על השכר בתפקיד. כשברור מה אתם מבקשים ועל סמך מה, יש לכם למה לחזור גם אם השיחה מרגישה לא נוחה.
אפשר לומר: ״בתקופה האחרונה נוספה לי אחריות על ___. אני רוצה לדבר על עדכון השכר בהתאם להיקף התפקיד״. המילים צריכות להיות שלכם. כדאי לתרגל גם את מה שקורה אחרי המשפט: להישאר עם ההתרגשות ולתת לצד השני לענות, בלי לבטל את הבקשה בשמו.
מה עושים עם התשובה שקיבלנו
אם נאמר ״כרגע לא״, אפשר לברר למה, מה יאפשר לבדוק זאת שוב ומתי חוזרים לנושא. אחר כך כדאי לשים לב גם למה שאתם אומרים לעצמכם. ״לא אישרו את הבקשה״ ו״אני לא שווה מספיק״ הם שני משפטים עם השלכות שונות על המשך הדרך.
מותר לצאת מאוכזבים. אפשר גם להיעזר בטיפול כדי להבין למה בקשה עניינית מרגישה כל כך אישית, ואיך תרצו להגיב לסירוב. לא כל מה שקורה בשיחת שכר בשליטתנו; יש לנו אחריות לתת מקום גם לצרכים שלנו בתוכה.
שאלות נוספות
מה עושים כשמפחדים לשמוע לא?
בודקים מה הסירוב מסמל עבורכם ומתכוננים גם לשיחה שאחריו. אפשר לבקש הבהרה, לבדוק אפשרויות ולהרגיש אכזבה בלי להסיק מכך מסקנה גורפת על עצמכם.
האם חייבים להרגיש בטוחים כדי לבקש העלאה?
אפשר להגיע מוכנים ועדיין להתרגש. בטיפול אפשר להבין מה מקשה עליכם להישאר עם הבקשה, ולעבוד על הרגש בלי לחכות שייעלם לגמרי.