פרפקציוניזם בעבודה: למה כל כך קשה לשחרר?
ליוויתי אדם שלא הצליח לשחרר שום דבר. הוא עבד שעות על שעות, עד הלילה, והתקשה להרגיש שאפשר לסיים. כשהעמקנו בזה, הבנו שמה שהיה לו קשה במיוחד היה לפגוש בושה. האפשרות שמשהו לא יהיה מספיק טוב נשאה בשבילו מחיר רגשי, הרבה מעבר לתוצאה של העבודה עצמה.
עבדנו על כלים להתמודד עם הבושה ועל הבנת האמונות שניהלו אותו ברקע. אני מספרת על זה כי מבחוץ פרפקציוניזם יכול להיראות כמו יסודיות ומסירות. מבפנים, לפעמים יש אדם שמאוד רוצה לסגור את המחשב, אבל עדיין לא מרגיש שמותר לו.
מה כל כך מפחיד בלסיים
כל עוד העבודה אצלנו, אפשר לתקן אותה. ברגע ששולחים, מישהו אחר יוכל לראות, להעיר או להתאכזב. אם המחשבה הזאת מעוררת בושה, עוד שעת עבודה יכולה לתת תחושת הקלה: בינתיים עוד לא צריך להתמודד עם התגובה.
בקליבלנד קליניק, מרכז רפואי אקדמי בארה״ב שעוסק בטיפול ובמחקר, מתארים פרפקציוניזם ומצב רגשי בין הגורמים האפשריים לדחיינות. כך גם קושי לסיים יכול להיות קשור למה שאנחנו מצפים להרגיש אחרי הסיום. במקרה של האדם שליוויתי, היינו צריכים להבין את המקום של הבושה בתוך הקושי לשחרר.
המשפט שלא תמיד שומעים ברקע
אמונה יכולה להיות משפט שלמדנו להתייחס אליו כאילו הוא חוק: ״אם טעיתי, יחשבו שאני לא טובה״, או ״כדי שיעריכו אותי אני חייבת להיות מצוינת״. אלה דוגמאות לאופן שבו דרישה מקצועית עלולה להפוך לתנאי להרגשה שלנו לגבי עצמנו.
מאיו קליניק, מרכז רפואי אמריקאי שמשלב טיפול, מחקר והכשרה רפואית, מתאר בין דפוסי החשיבה שמכבידים על הערכה עצמית חשיבה של הכול או כלום. למשל, משימה שלא הצליחה הופכת למסקנה שאנחנו כישלון. כשזו המשמעות שאנחנו נותנים לטעות, קל להבין למה קשה להניח לעבודה.
לתת לבושה מקום בשיחה
אני רוצה שיהיה אפשר להגיד בטיפול גם ״אני מתביישת״. לפעמים עוד לפני שקרה דבר, רק מהמחשבה שיראו אותנו לא יודעים או לא מדויקים. כשאפשר להכיר ברגש, אפשר להתחיל להבין מה מעורר אותו ואיך אנחנו רגילים להגיב אליו.
העבודה יכולה לכלול הבחנה בין מה שקרה לבין מה שהסקנו על עצמנו, זיהוי של ביקורת פנימית ולמידה איך לפגוש אותה אחרת. הבושה עשויה לעלות, ובכל זאת אפשר לבדוק אם התיקון הבא נחוץ לעבודה או בעיקר נועד לדחות את המפגש איתה.
איך נראית אחריות מקצועית שאפשר גם לחיות איתה
צריך להגדיר מה המשימה דורשת, אילו בדיקות נחוצות ומתי היא מוכנה. במשימה שיש בה סיכון פועלים לפי הבקרות המתאימות לה. לצד זה, כדאי לבדוק כמה מהזמן מוקדש לשיפור ממשי וכמה לניסיון להגיע לתחושה שאף אחד לא יוכל לבקר.
אם אתם יודעים כבר מזמן שצריך לשחרר ובכל זאת ממשיכים עד הלילה, יש טעם לחפש גם פתרונות נוספים. טיפול רגשי יכול לאפשר תמונה רחבה יותר של מה שמנהל אתכם, והבנה של שורש הקושי שמאחורי עוד שעה מול המסך.
שאלות נוספות
האם פרפקציוניזם יכול לגרום לדחיינות?
כן, פחד מתוצאה מאכזבת יכול להקשות גם להתחיל וגם לסיים. כדאי לברר מה קורה אצלכם: האם חסר מידע, או שקשה לפגוש את הרגש שיגיע כשאחרים יראו את העבודה?
האם שינוי בפרפקציוניזם אומר להתפשר על איכות?
אפשר להקפיד על איכות וללמוד לסיים. בודקים מה התוצר דורש, ואיפה אנחנו מצפים ממנו להבטיח גם שלא נחווה בושה, ביקורת או אכזבה.